שיר בבוקר בבוקר / אמיר גלבוע

שיר בבוקר בבוקר / אמיר גלבוע

1. על השיר-השיר "שיר בבוקר בבוקר" נמצא במחזור השירים "שירים בבוקר בבוקר", שפורסם בשנת 1953. מחזור שיירם זה עוסק בהתחדשות העם בארץ ישראל והקמת המדינה. גם שמות השירים האחרים במחזור מעידים על תוכנם: שיר עלה אור, שיר אמונה, שיר שקט וטלול.

2. משמעות וחוויה – שיר שופע אופטימיות, המגלם חוויה של תקומה, של התעוררות פתאומית , של לידה מחדש, הכרוכה בהתרוממות רוח ובתחושת כוח. החוויה הזאת מוצגת בשיר כחוויה של יחיד; קודם כל- "אדם קם". עם זאת, מבחר המילים בשיר (עם, דורות, מלחמות, אלף שנים) גורם לנו לראות את ההתרחשות המתוארת גם כהתרחשות הקורית בתחומי מעגל רחב ומקיף יותר של העם ברצף ההיסטוריה. כלומר, השיר נקלט גם כמשקף את תחושת ההתרוננות המציפה, שנתלוותה לתקומת העם בהקמת המדינה.

אין ספק שיש קשר פנימי עמוק בין עובדת הקמת המדינה לבין השיר שלפנינו. כל המרקם המילולי הוא תרכובת של מלים פשוטות כמעט פרוזאיות עם מלים הגוררות אחריהן תמונות רבות שגב.

3. תוכן השיר

השיר בנוי מארבעה בתים, בכל בית יש מספר תמונות מרכזיות

בית א-

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת

ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום

מתחיל ללכת- שלבשל עצמאות, שלב של התהוות, הדברים מתחילים להתרחש.

קם- משתמע שקודם הוא לא היה במצב של עוררות אלא במצב של תרדמת, או חוסר אונים, או לא ניצב על רגליו. קם- מגשים, מתקיים

היחיד מרגיש את עצמו כחלק מן העם. כל אחד מרגיש את עצמו עם. היחיד פתאום הבין שהוא חלק מעם, ולא רק מקהילה.

בבוקר- משמעות ריאליסטית וסמלית. תחילת משהו חדש.

ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום-

קורא שלום- במשמעות של קריאה לשלום והמשמעות של מברך לשלום. קורא ולא אומר- מרוב רגשות המפעמים בו.

וכל הנפגש- התנועה של האדם /העם מצוינת על ידי הטבע הבא לקראתו. נפגש ולא פוגש. כלומר יש כאן תנועה דו צדדית- גם הוא מתחיל ללכת וגם הולכים לקראתו- יש הרמוניה.

דגנים עולים מול פניו מבין חריצי המדרכת

וניחוחות לראשו מדיפים עצי אזדרכת

המשך התנועה של הטבע לקראתו- עולים מול פניו מדיפים לראשו.

דגנים עולים- לכאורה תמונה ריאליסטית של צמח הבוקע מבין חריצים של מרצפות במדרכה.

כיוון שמדובר במדרכת- זו תמונה עירונית, ולכן היה טבעי יותר לכתוב עשבים. המילה דגנים נושאת קונוטאציה של שובע, של חיים, של פרי. יש שילוב של תמונה כפרית עם תמונה עירונית. הדגנים העולים ולא מבצבצים גם יוצרים תמונה של מלאות של שפע. נוצרת תמונה של ניצחון החיים על המוות- המדרכה ,קרקע שנכבשה על מנת להפכה למדרך, מרמס לרגלים.

עצי אזדרכת – עץ נפוץ. בעל תפרחת סגולה- כמו עטרה. ריח חזק שנשאר גם כשהעץ עומד בשלכת.

בית ב-

תמונה א- קידושין בין האדם / העם לבין הטבע

הטללים רוססים והרים ריבוא קרניים- הם יולידו חופת שמש לכלולותיו.

החופה עשויה מאור השמש. מי יוצר את האור הזה: הטללים (=רסיסי הטל). הטללים עושים שתי פעולות:

הם רוססים, כלומר, יוצרים בעצמם את טיפות הטל( אין פועל כזה- רוסס. המשורר יצר אותו מהמילה רסיס, וכך הכניס המשיך את אווירת האנרגטיות ודינאמיות שיש בשיר)

הם הרים- כלומר, עושים פעולת הריון- יוצרים את חופת השמש- קרניה אור המשתברים התוך טיפות הטל.

תמונה ב

והוא צוחק גבורת דורות מן ההרים

ונכלמות משתחוות המלחמות אפים

להוד אלף שנים מפכות במסתרים

מרקם המילים בבית הזה הוא מרקם של מימד היסטורי- דורות, אלף שנים, מלחמות. תחושת ההוד, השמחה, ההתעוררות מקשרות את האדם/ העם לרצף היסטורי- עבר: דורות ואלף שנים. תחושת הביטחון שלו נובעת מן העבר, הוד אלף שנים המפכות במסתרים- במסתרים ש ל מי? אולי של האדם/ העם. אופטימיות שלו נובעת מביטחון בעתיד, המקרינה על הסביבה. הקריאה לשלום תניב פירות והמלחמות מתבטלות נכלמות ומשתחוות כלומר, המלחמה הופכת לישות והיא מבטלת את עצמה.

בית ג

אלף שנים צעירות לפניו-

כפלג צונן.

כשיר רועים.

כענף

האדם /העם הולך. מאחוריו אלף שנים ולפניו אלף שנים. כלומר, לא רק עבר אלא גם עתיד. המספר אלף הוא מספר סתמי המציין שנים רבות. המילה צעירות רומזת לעתיד, להבטחה, לרעננות.

אלף שנים- גם יכול לרמוז לעוף החול פניקס הקם מעפר כל אלף שנים.

אלף שנים אלו מתוארות בשלושה דימויים-פלג צונן (חוש מישוש), שיר רועים (שמיעה), ענף. שלושת הדימויים יוצרים תמונה של טבע ושל מרחבים. רק למילה ענף אין מילת תואר. היא נרמזת, כי ענף צומח מתוך גזע קיים- זו מהות המתחדשת מגזע קיים, משהו הניזון משורשים בני אלף שנים

בית ד

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת

ורואה כי חזר האביב כמו הוריק שוב אילן מן שלכת

תמונת העם הקם ונולד מחדש חוזרת שוב בבית האחרון. אך הפעם נוספת לה שורת תימוכין: הוא לא רק מרגיש, יש לכך ביסוס מן הטבע- הוא רואה. כלומר, משהו המתרחש בטבע מאשר את תחושתו: חזר האביב, כפי שעץ מתכסה בעלים ירוקים לאחר שלכת: כלומר, כשם שהטבע מתחדש במחזוריות כך האדם/ העם יכול להתחדש. הפעלים בעבר מדגישים שזו דרכו של עולם, המחזוריות.

4. אמצעים ספרותיים

לשון

כותרת – השיר הזה מופעי במחזור השירים "שירים בבוקר בבוקר". השימוש הכפול במילה בוקר- הן בכותרת השיר והן בכותר המחזור מצביע על המליות של המילה הזו: המילה בוקר מבטאת התחדשות, תקווה, פתיחת עידן חדש, התחלה, ראשית, בריאה מחודשת. אף שמותיהם של שירים האחרים במחזור זה מבטאים תקווה ונימה אופטימית: שיר עלה או, שיר אמונה, שיר שקט וטלול (הסוגר את המחזור). התקווה וההתחדשות הנרמזים במילה בוקר שייכים הן לאדם כפרט והן לאומה ככלל.

מוטיבים –

בשיר בולטים שלושה מוטיבים מרכזיים המשלימים זה את זה ושנושאם המשותף הוא תחייה, התחדשות ושיבה אל החיים:

מוטיב האור - בוקר (כותרת - שיר בבוקר בבוקר; בית א, שורה 1-פתאום קם אדם בבוקר), ריבוא קרניים (בית ב, שירה 1) , חופת שמש (בית ב, שירה 1)

מוטיב המים – הטללים רוססים (בית ב, שורה 1), אלף שנים מפכות (בית ב, שורה4), כפלג צונן(בית ג, שורה 2).

הטל בשירי גלבוע הוא סמל לתחייה, כפי שניתן לראות בשיר ברכת הטל ובשיר שיר שקט טלול

מוטיב הצמיחה (מוטיב מרכזי) - דגנים עולים מול פניו (בית א, שורה 3), מדיפים עצי אזדרכת (בית א, שורה 4), כענף (בית ג, שורה 4), חזר האביב כמו הוריק שוב אילן מן שלכת (בית ד, שורה 2)

ארמז מקראי –

תהלים פרק יט , פסוקים ה- ו: בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם:

וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח:

בתהילים יש שיר הלל של הטבע (במיוחד השמים)לכבודו של הבורא. השמש מדומה לחתן יוצא במשחה לקראת חופתו. גם בשיר שלפנינו עומד להתקיים טכס כלולות בחסותם ובשיתופם של הטללים וקרני השמש המבשרות זריחה. באמצעות הרמיזה משתמעות קונוטאציות של הלל על התפארת והרמוניה שביקום, כאשר השינוי ביחס למקור (בשיר האדם הוא החתן והשמש משמשת חופת זוהר בכלולותיו) מבליט את תחושת ההתעלות החגיגית של האדם, ההופך להיות מרכז. החתן הוא העם המקדש את הארץ.

דימויים -

בבית השני, בשורות 6,7,8 יש שלושה דימויים: כפלג צונן, כשיר רועים, כענף. מי /מה המתואר? ככל הנראה, אלף שנים המופיעות בשורה 5, פרק הזמן הנפרש לפני האדם. לשנים מן הדימויים מצורף תואר, המראה איזו תכונה יש לאותן אלף שנים: צונן- מטהר ומרענן; שיר רועים- רגוע, פסטוראלי, צנוע.

רק למילה ענף אין תואר. אין צורך- זו מהותו של הענף, המתחדש מגזע קיים, משהו הניזון משורשים בני אלף שנים. באחד השירים מהמחזור "שירים בבוקר בבוקר" "שיר סליחה מן הכוח" מצוי מעין הסבר מורחב לדימוי המקוצר:

יחזרו העצים הכרותים ממצעד היגון והכאב ללבלב מחדש על כן גזעם.

שלושת הדימויים מציינים עלומים ורעננות.

האנשות –

שתי ההאנשות- גבורת הדורות הצוחקת והשתחוות הנכלמת של המלחמות- מכילות סיפורים החתומים בזיכרוננו. המימד ההיסטורי פורץ לתחום ההתרחשות. יש עבר- גבורת הדורות ומלחמות, יש עתיד- אלף שנים צעירות. ובין לבין- פתאום קם אדם בבוקר.

הקריאה לשלום של האדם גוררת תגובה מצופה- ונכלמות משתחוות המלחמות אפיים – צירוף הפעולה המוחשית להשתחוות אפים אל המושג מלחמות יוצר תמונה של ישות מודעת לעצמה המביעה בתנועתה כניעה והתבטלות ומתן כבוד לשלום שיבוא בעתיד באלף השנים הבאות. גבורת הדורות הצוחקת- הצחוק של הגבורה של העבר מבטא שמחה והערכה שגבורתם לא הייתה לשווא.

סמלים –

אדם – האדם, על תקומתו הפתאומית, הליכתו בתוך הטבע וכו'- הוא סמל לתקומת העם.

דגנים – תמונת הדגנים, העולים מבין החריצים, למרות כל הסיכויים, שהרי הם נכבשו ודוכאו- היא סמל לחיוניות והתפרצות החיים.

בוקר – סמל להתחדשות, תקווה, רעננות

פנייה לחושים-

הפנייה לחושים מתבלטת גם בדימויים שהמשורר מקשר עם רגע התחייה: פלג צונן- מישוש, שיר רועים- שמיעה, ענף- ראיה

ריבוי פעלים

לארוך השיר יש ריבוי פעלים, במיוחד בפתיחת השיר. ריבוי הפעלים מצביע על דינאמיות ואנרגטיות. כל הפעלים, פרט לשני הפעלים בשירה החותמת את השיר, הם בהווה: קם, עולים, מדיפים לעומת: חזר האביב, הוריק שוב.

הפעלים ההווה מציינים פעולה של היווצרות חד פעמית ואילו הפעלים בעבר מציינים שזו חוקיות, מחזוריות: ככה כבר היה .

מבנה

אורך השורות – הבתים אינם שווים זה לזה: בצד שורות ארוכות ביותר (בנות כ-10 מילים), יש גם שורות קצרות, ואפילו שורה בת מילה אחת. מבנה זה יוצר אפקטים שונים: תחושה של מלאות שופעת ובלתי פוסקת- בשורה הארוכה, הדגשה מיוחדת –של המילה היחידה בשורה וגיוון.

חזרה על השורה הראשונה בתחילת בית 4 – הבית האחרון הוא חזרה בוואריאציה על הבית הראשון. כלומר, השיר פותח בהצגת התרחשות מסוימת, מפתח אותה, ולבסוף חוזר לנקודת המוצא, סוגר את העניין שבו פתח. כך פורש הוא כאילו מעגל שלם. השינוי שבחזרה מעביר את ההתרחשות מתחום של היווצרות בראשיתית חד פעמית לתחום של חוקיות.

מצלול

משמעויות החריזה

יש חריזה פנימית בשורה הראשונה- קם/ אדם/ עם- חריזה זו מקשרת את ומלכדת את השורה ויוצרת זהות בין אדם לעם.

שש השורות המהוות את מסגרת השיר- הבית הראשון והאחרון- חמש מתוך שש השורות חורזות חרוז אחיד, עשיר, נקבי, המעניק רוחב וחגיגיות. ללכת- מדרכת- אזדרכת- ללכת- שלכת

השורה יוצאת דופן מסתיימת במילה שלום. דווקא חריגה זו של העדר חרוז והטעמה זכרית ומיקומה בסוף השורה מדגישים את בשורתה.