רבי יניי והרוכל- ויקרא רבה, פרשה טז'
עיון והצעה להוראה מאת רחל וירצבורג
1. סוג הסיפור והקשו- הסיפור על רבי יני והרוכל הוא חלק מן הדרשה על הפסוק "זאת תהיה תורת המצורע" (ויקרא יד,ב ). הדרשה הזו היא מסוג פתיחתא או פתיחה: דרשה שנאמרה בבית הכנסת או בית המדרש על פסוק מתוך פרשת השבוע של אותה שבת.
המבנה של פתיחתא-
*הצגת פסוק מתוך הפרשה;
*פתיחה להבאת פסוק מהכתובים בנוסח: פתח רבי פלוני (לא חייב) או הדא הוא דכתיב
*הצגת פסוק מכתובים, שלכאורה, אין שום קשר בינו לבין הפסוק מן המקרא;
* יצירת קשר בין הפסוק התורה לפסוק מכתובים
*הצגת מסקנה.
הפתיחתא, המביאה את הסיפור על רבי יניי והרוכל, בנויה בצורה הבאה:
*הצגת פסוק מתוך הפרשה - זאת תהיה תורת המצורע
*פתיחה להבאת פסוק מכתובים - הה"ד - הדא הוא דכתיב- זהו שכתוב- כלומר, הפסוק הזה מפרש את הפסוק המקראי.
*הצגת פסוק מכתובים - מי האיש החפץ חיים
* יצירת קשר בין הפסוק התורה לפסוק מכתובים - מעשה ברוכל אחד וגו' – סיפור המעשה ברבי יניי והרוכל. * הצגת המסקנה – לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם זאת תהיה תורת המצורע תורת המוציא שם רע.
כלומר, כיצד אנו יודעים שנגעי הצרעת הם עונש על לשון הרע ורכילות? מה מאפשר לקרוא את המילה מצורע כראשי תיבות של מוציא שם רע?- הקישור לפסוק מתהילים והדגמתו באמצעות המעשה ברבי יניי.
2. תוכן המדרש על פי מרכיבי העלילה - ניתן לחלק את המדרש לארבעה חלקים/ שלבים , כאשר כל חלק כולל בתוכו אחד או יותר ממרכיבי העלילה
החלק הראשון- שורות 1-5 הוא המפגש, וכולל בתוכו את האקספוזיציה ואת הסיבוך.
החלק השני- שורות 6-8 הוא העימות שהוא השיא של הסיפור
החלק השלישי- שורות 9-12 הוא ההבהרה, המהווה מפנה של הסיפור
החלק הרביעי- שורות 13- עד הסוף (תלוי בנוסח) הוא סיום הסיפור
שלב א- המפגש: שלב המפגש כולל את המרכיבים הבאים של העלילה: אקספוזיציה וסיבוך העלילה
שורות 1-2: אקספוזיציה
1. מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות שהיו סמוכות לציפורי
2. היה מכריז ואומר "מי שרוצה לקנות סם חיים יבוא ויקח".
ברוכל אחד- אחת הדמויות מוצגת לא בשמה אלא בעיסוקה- רוכלות. היעדר השם מלמד על חשיבותו הספרותית כי תמיד הדמות האנונימית היא זו שנושאת את המסר ומחוללת את השינוי.
שימוש במקצוע כזיהויו של האדם יותר ציפייה לאדם, בעל דימוי דחוי ומאוס, שאין מצפים ממנו להתנהגות מוסרית
- משום שעליהם נאמר "שלא יתייחדו עם הנשים" (תוספתא קידושין ה, יד)
- משום הקישור בין עיסוקם ובין נגע הרכילות: לא תלך רכיל בעמך – לא תהא כרוכל זה, מטעין דבריו של זה לזה ושל זה לזה (ירושלמי פאה א,ה)
* משום היכללותם ברשימת האנשים שסורם רע (קידושין פב, ע"א), - כלומר, הרגלים רעים.
ובעל מעמד חברתי נמוך, אי שם בשולי החברה.
הרוכל הוא בעל מלאכה קשה יום שנאלץ לשרך רגליו מעיר לעיר ומכפר לכפר כדי להרוויח את לחמו. סחורתו הייתה מבוקשת תמיד בכל מקום. הוא מעין יבואן. אולי דווקא מסיבה זו הרוכל היה שנוא על הסוחרים המקומיים כי פגע בפרנסתם.
שהיו סמוכות לציפורי- עיר בגליל התחתון
מי שרוצה לקנות סם חיים יבוא ויקח". – המדרש אינו מפרש האם זה תרופה המאפשרת אריכות ימים או איכות חיים. הרוכל מוצג כמוכר מקסמי שווא.
שורות 3- 5: סיבוך
3. נכנס לעיר עכברא, נתקרב לביתו של רבי יניי.
4. ר' ינאי היה יושב ופושט בטרקלינו, שמע אותו מכריז " מי שרוצה לקנות סם חיים".
5. השקיף עליו רבי יניי, אמר לו: " בוא, עלה לכאן, מכור לי".
נכנס לעיר עכברא – אזור צפת שבגליל העליון. מכאן, שהוא הרחיק לכת והגיע לעיר שאין מכירים אותו. העיר עכברא ידועה כעירו של רבי יניי שם היה ראש ישיבה. ציון העובדה שהרוכל הגיע למקום שאין מכירים אותו חשובה כי היא יכולה להסביר, מדוע הוא מציע סם חיים; כנראה בעיירה שלו כבר מכירים את הטריק שלו.
רבי יניי. - אמורא חשוב, שחי בדור המעבר בין תנאים לאמוראים, המחצית הראשונה של המאה השלישית.
ראש ישיבה של עכברא - עיר הקטנה שבגליל העליון, מדרום לצפת.
יושב ופושט - היינו לומד את פשוטי המקראות
בטרקלינו- ציון מקום ישיבתו של רבי יניי הוא גם אפיון חיצוני, המלמד על מצבו הכלכלי וגם אפיון פנימי, המלמד על קו אופי באישיותו.
אפיון חיצוני- אדם עשיר ומכובד. טרקלין הוא חדר המצוי בקומה שנייה של בתי עשירים בלבד. הטרקלין הוא מן הסממנים המובהקים של בני השכבה החברתית הכלכלית, שיכולה להרשות לעצמה מותרות מסוג זה.
אפיון פנימי- רבי יניי יושב בחדר המיועד לאורחים לבד. ר' ינאי אינו זקוק לעמיתיו תלמידי חכמים, מפני שחכמתו ועושרו עושים אותו "מספיק לעצמו". הוא נמצא בבדידות מתוך בחירה, מתוך הכרה כי אינו זקוק לחברה.
השקיף עליו רבי יניי, אמר לו: " בוא, עלה לכאן, מכור לי". - מה גורם לאיש כמו רבי ינאיי להרים את ראשו ולהציץ החוצה? הקריאה היחידה המסוגלת לגרות את סקרנותו ולנתקו מתלמודו היא ההבטחה לחיי נצח. ה"השקפה" האינסטינקטיבית של רבי ינאי אל רחוב העיר, מתוך עניין במרכולת המוצעת שם למכירה מערערת בעינינו ובודאי גם בעיניו את תודעתו העצמית כמי שאין לו צורך עוד בדבר. בשלב הזה אין הוא עדיין מודה בפני עצמו שהוא זקוק למשהו ממישהו.
המרחק המנטאלי הגדול בין שתי הדמויות בא לידי ביטוי במשא ומתן הקצרצר המתנהל ביניהם על אודות "סם החיים" (שורות 5-7). רבי ינאי השקיף עליו – כלומר, מסתכל מלמעלה למטה. ומבקש ממנו שיעלה אליו. ההימצאות הפיזית של כל אחד- זה למעלה וזה למטה- משקפים היטב את הפער המעמדי והרוחני בין השניים.
*כניסתו של הרוכל לעירו של רבי יני והתקרבותו לביתו מזמנת את הסיבוך- יש כאן מפגש בין שני אנשים מנוגדים זה לזה –מבחינה מוסרית, חברתית ואינטלקטואלית וכלכלית:
מחד ר' ינאי ראש ישיבה המכובד, העשיר ומנהיג (כי עליו אמר רבי חייא רבו "עתיד את להנהיג שררה על ישראל" (ירושלמי דמאי פ"ו) ומן העבר השני הרוכל האנונימי, המשרך את רגליו אחר לחמו. הרוכל הדחוי משהו הוא מי שבקופתו יימצא מכל טוב, פרט אולי לדברי תורה. .רבי יניי וויתר מתוך בחירה על חברה אנשים, אפילו אנשין ממעמדו- הוא יושב ולומד לבד, לעומתו הרוכל הוא אדם הזקוק, ולו לפרנסתו, לתקשורת עם אנשים, קונים ומוכרים, שהרי כל מעשהו הוא להטעין דבריו של זה לזה ודבריו של זה לזה. הרוכלות היא ביטוי לצורך הבסיסי ביותר בהתקשרות בין בני אדם. לפיכך מייצג כאן הרוכל את הניגוד הגמור למבע הקיומי שמי שיושב ופושט בטרקלינו משקף. יש כאן מפגש בין שתי דמויות המייצגות אוריינטאציות שונות ומנוגדות
שלב ב – העימות
שורות 6-8: שיא
6. אמר לו: "לא אתה צריך לו - ולא שכמותך".
7. הטריח עלו.
8. עלה אצלו.
אמר לו: "לא אתה צריך לו - ולא שכמותך –ההכרזה הזו ניתן להבין בשני אופנים-
נימה של הערכה ויראה- אתה ר' ינאי ושכמותך אינכם זקוקים לעצתי ולסם שבאמתחתי. יש כאן הכרה בהשתייכות מעמדית וחברתית שונה. יש כאן הכרה בעליונותו של רבי יניי - אתה יש לך דרכים אחרות להגיע לאריכות ימים.
נימה של התרסה והתחצפות- - אתה והדומים לך אינכם זקוקים לחיים ימים.
הטריח עלו, עלה אצלו - רבי יניי מטריח ומפציר ברוכל שימלא את בקשתו. מדוע? הרוכל מבטא במילים את תודעתו העצמית המיוחדת של החכם: אינך זקוק לאחרים, אינך זקוק לעצות של אחרים. הרוכל כביכול מעמיד מראה מול עיניו של רבי יניי. זה מגיב בחוסר נחת, באי הזדהות ולמעשה בוויכוח-הטריח עליו. בקיעים עמוקים ניבעים כאן בתפיסת החים של ראש הישיבה הגדול.מתוך דחף פנימי, בהכרה אינטואיטיבית של רגע, מגלה ר' ינאי שגם הוא בזקוקים, בחסרים, שגם בו קיים "יצר רוכלות" המבקע את קרום הבדידות היזומה, האידיאולוגית. סערה של ממש מתחוללת בנפשו של רבי ינאי. מן התיאור החד והממצה הטריח עליו נשמעת כמעט זעקה של מצוקה. רבי ינאי בא בדברים פה למעשה, עם תפיסת העולם שלו עצמו- ובוויכוח הזה הוא מנצח.
כשעולה רוכל – המצב הפיזי משתווה וכל גם מידת חשיבותם- רבי יניי זקוק עכשיו לדבר מה שישי בידו של הרוכל.
שלב ג – הבהרה
שורות 9-12: מפנה
9.הוציא לו ספר תהלים,
10. הראה לו פסוק "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב".(תהילים לד, יג)
11. מה כתוב אחריו "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה.
12. סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו". (תהילים לד, יד-טו)
הרוכל הפשוט מלמד את רבי יניי שסם החיים אינו מרקחת סודית אלא קיום של שמירת הלשון
מדוע זה מפנה- עם עליית הרוכל אל הטרקלין והמפגש הקרוב והבלתי אמצעי, נמחק הפער באחת ואף יש היפוך ביחסי הכוחות. באופן מפתיע ביותר, מתגלה הרוכל כמורה שיש בידו לספק את מאווייו הכמוסים של ראש ישיבה הגדול ולהציע לו את ה"סחורה" שאחריה הוא תר מזה שנים רבות: כל ימי (!) הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט,עד שבא רוכל זה והודיעני. ההדגשה "רוכל זה" מובילה את האבסורד לשיא נוסף. כשתוכן החידוש נוגע לשמירת הלשון, הרי העובדה שהמורה והמחדש הוא דווקא רוכל איננה יכולה להיות מקרית, שהרי הרוכל נתפס כמזוהה עם רכילות. ( לא תלך רכיל בעמך – לא תהא כרוכל זה, מטעין דבריו של זה לזה ושל זה לזה (ירושלמי פאה א,ה).
שלב ד- הודאה
סיום הסיפור
| נוסח א | נוסח ב |
| א"ר ינאי: כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה [r1] ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט, עד שבא רוכל זה והודיעני מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב" אמר רבי חגי: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו".(משלי כא, כג) שומר מצרעת נפשו. | א"ר ינאי: אף שלמה מכריז ואומר "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כא) א"ר ינאי: כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה [r3] ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט, מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב" לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם זאת תהיה תורת המצורע תורת המוציא שם רע. |
כשרבי ינאי מביע את התפעלותו במילים "כל ימי הייתי קורא את המקרא הזה", לא ברור כלל לאיזה פסוק הדברים מכוונים – האם לפסוק מתהילים נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה או לפסוק ממשלי שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו.
לפי נוסח א'
הפסוק מתהילים הוא העומד במוקד תשומת הלב של רבי ינאי, ועליו הוא תהה, לפי עדותו, עד הנה. אם כן, התפעלותו של רבי יניי מדברי הרוכל מעוררת שתי שאלות:
1 עצם ההתפעלות - מה החידוש כאן? הרי הרוכל לא הוסיף דבר על הפסוק המצוטט מילה במילה מתהילים לד
2. היכן הוא פשוט?- מה פירוש פשוט ומהו ההיכן הזה? ומה כל כך קשה כאן שדרש התחבטות כל ימי חייו?
לפי נוסח ב
הפסוק ממשלי "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כא)- עומד במוקד תשומת לבו של רבי יניי: ר' ינאי תר כל ימיו לא אחר פשוטו של הפסוק מתהילים אלא אחר פירושו של הפסוק ממשלי, ואת מבוקשו הוא מצא במקרא שקרא בפניו הרוכל מספר תהלים. הפסוק הזה הוא בעצם הסבר, הפשט של הפסוק ממשלי.
כיצד ממלא פסוקו של רוכל את חסרונו של החכם. מה מוסיף המקרא האחרון על הראשון, ומה הניח את דעתו בזה?
משלי כא כג: שומר פיו ולשונו [שומר מצרות נפשו]
תהלים לד יד: נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה
הפסוק הישן, ממשלי, שעליו תהה רבי ינאי כל חייו, הוא המקרא שעיצב את אורח חייו, כפי שהוא מוצג בפנינו בתחילת הסיפור, ועל פי הבנתו הראשונית, ה"סתומה" (כלומר, זו שאינה פשוטה) קורא הפסוק להיזהר ולמעט בדיבור בכלל, להימנע ככל שניתן משיח וסיג באשר הוא ולהתרחק מ"רוכלות" לגילוייה השונים. זוהי פילוסופית חיים, הרואה ערך בעצמאות אישית מוחלטת, ושאיננה זקוקה למשא ולמתן או לתקשורת בין אישית במובן הרחב והעמוק של דבר. רק כשמעמיד הרוכל בצד המקרא הזה את המקרא האחר, רק אז נפשט העניין, מתבאר ומתבהר. כלי הדיבור-הלשון והשפתיים- אינם נדרשים כאן להיות נצורים אלא מרע וממרמה. כאן טמון שורש הרע, סם המוות: לא בלשון-אלא בלשון הרע, לא בפה-אלא בשפתי מרמה. הרוכל מלמד את רבי ינאי את דרך החיים "הרוכלית" המאוזנת, שבה יש ערך ללשון ולשפה, למשא ומתן ומסחר, לקשר ולתלות שבין איש לרעהו-וגם בין גדולים לקטנים.
בדבריו לרבי יניי "לא אתה צריך לו - ולא שכמותך". לא הייתה התחמקות או חוצפה אלא אמת: אתה רבי יניי, יכול למצוא בעצמך את הפשט של הפסוק הזה. אתה, העוסק במקרא, כבר יש ברשותך הידע שאני מציע, אתה זקוק שיבוא ויראוהו לך.
רבי יניי מודה בחתימת הסיפור שגדול מעשהו של הרוכל
כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט, עד שבא רוכל זה והודיעני.
כאן לומדים תכונת אופי נוספת של רבי יניי- יכולת להודות בטעותו, ויכולת להכיר בגדולתו של הזולת.
3. המסר של הסיפור
א.. שמירת הלשון - המשמעות הראשונית והמסר הגלוי של הסיפור מנוסחים ומוצהרים בפי הרוכל: "מי האיש החפץ חיים מה כתיב בתריה נצור לשונך מרע ושפתיך ממרמה". הווי אומר: תרופת הפלא לאריכות הימים היא שמירת הלשון. אולם מסתבר שדווקא מרוב פשטותם, טיבם של עניינים מסוג זה שהם נדחקים לשולי התודעה, ואין איש שם על לב. אי אפשר שלא להזכיר בהקשר זה את דברי בעל מסילת ישרים בדבר אותם עניינים "שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמיתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשכחה רבה". (מהדורת אביב"י, ירושלים תשנ"ד, עמ' קצט)
המסר של חשיבות שמירת הלשון נמצא במדרשים אחרים שאף הם מסתמכים על אותו פסוק, והם מובאים בקיצור רב.
העיבוי של המסר הזה מזמן ערכים אחרים הנלמדים מן הסיפור
ב. קריאת תיגר על התנשאות מעמדית-פער חברתי- הסיפור על רבי יני והרוכל הוא סיפור של עימות בין שני מעמדות-חברתיים, כלליים, רוחניים. רבי יניי נגרר אחרי מה שרואות עיניו ואחרי מה ששומעות אוזניו- הינו, אחרי הופעתו החיצונית של הרוכל ואחרי מה שנדמה לחכם שהוא מבקש למכור- וסופו שהוא מודה כי טעה במשפטו, וכי מרכולתו של הרוכל הפשוט היא בעלת ערך גדול. יש בדברים גם נימה של ביקורת עצמית מפיו של חכם על שמיהר לשפוט את הזולת ועל שלא הכיר במלוא טיבה של החכמה שבידו עד שביקש להשיג בכסף אמיתות של תורה המסורות לכל חינם. נימה של ביקורת עצמית נמצאת בהרבה מן הסיפורים בספרותם של חכמים הבוחנים את עצמם ואת עולמם בשבע עיניים, ואף מצביעים על הדרוש תיקון.
ג. ערך התקשורת – רבי יני פירש את הפסוק "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" במשמעותו הרחבה ביותר- הימנעות מכל צורה של תקשורת מילולית עם הסביבה. ברוח הבנה זו עיצב רבי יניי את אורח חייו- אינו מקיים כל משא ומתן מעבר לנדרש ממנו כראש ישיבה. ישיבתי המבודדת בטרקלין ביתו, הריק מאורחים, היא ביטוי מעשי לתפיסת עולמו- מיעוט בתקשורת מילולית, הינתקות מאחרים- יש ברכה בצידה כי כך נשמרים מצרות. הרוכל מעיד לפני רבי יני תפיסה אחרת של התקשורת: אין שום פסול בדיבור, בשיג ושיח עם הסביבה. כלי הדיבור-הלשון והשפתיים- אינם נדרשים כאן להיות נצורים אלא מרע וממרמה. כאן טמון שורש הרע, סם המוות: לא בלשון-אלא בלשון הרע, לא בפה-אלא בשפתי מרמה. הרוכל מלמד את רבי ינאי את דרך החיים הרוכלית המאוזנת, שבה יש ערך ללשון ולשפה, למשא ומתן ומסחר, לקשר ולתלות שבין איש לרעהו-וגם בין גדולים לקטנים.
4. אמצעים ספרותיים
בתחום המשלב הלשוני
א. אירוניה - העוקץ האירוני שסיפורינו נעוץ כמובן בזה שדווקא מי שעבור חובשי בית המדרש מסמל וממחיש בעצם עיסוקו את טיבה המאוס של הרכילות, יודע על אודותיה מה שנעלם מ"בעל הקתדרה" ב"דבי רבי ינאי" בכבודו ובעצמו.
ב. ניגודים –
*מעלה- מטה: רבי יניי בעליונות פיזית, בעליונות רוחנית, חברתית כלכלית ואינטלקטואלית. לקראת סיום הסיפור נמחקת העליונות הפיסית, העליונות האינטלקטואלית והרוחנית- הרוכל מלמד את רבי יני את ערך שמירת הלשון.
רבי ינאי "משקיף על הרוכל מלמעלה למטה" ומבקש ממנו שיעלה אליו; יחסי ה"מעלה / מטה"} משקפים היטב את הפער המעמדי והרוחני בין השניים.;
*סטטיות מול דינאמיות: רבי ינאי היה יושב ופושט בטרקלינו – ניגוד בין יושב לבין רוכל המחזר ומהלך.
* יעוד מול מציאות: בטרקלינו-חדר אורחים. רבי ינאי יושב בחדר אורחים- לבדו.חדר האורחים ריק מאורחים.
*תודעת חיים: הרוכל מייצג את הצורך הבסיסי לתקשורת בין בני האדם. רבי יניי יושב לבד כי אינו זקוק לאחרים.
הרוכלות היא ביטוי לצורך הבסיסי ביותר בהתקשרות בין בני אדם. לפיכך מייצג כאן הרוכל את הניגוד הגמור למבע הקיומי שמי שיושב ופושט בטרקלינו משקף. יש כאן מפגש בין שתי דמויות המייצגות אוריינטאציות שונות ומנוגדות.
ג. חזרה של שורש פשט
ר' ינאי היה יושב ופושט בטרקלינו
כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט
חזרה זו מקשרת בין תחילת הסיפור לסופו וממחישה את המהפך שעבר רבי יניי- בתחילת הסיפור הוא סבר שהוא יכול ללמוד לבד ולמצוא לבד את פשוטי המקרא; בסוף הסיפור הוא מכיר שאפילו הוא זקוק לתקשורת עם אחרים.
בתחום האירועים
ד. מבנה כיאסטי של הסיפור –
1. א. ר' ינאי היה יושב ופושט בטרקלינו,
2. א. הרוכל מכריז " מי שרוצה לקנות סם חיים".
3. א. רבי ינאי מגיב: עלה, מכור לי.
4. אמר לו: "לא אתה צריך לו - ולא שכמותך"
3.ב. הטריח עלו.
2.ב. הרוכל קרוא בספר תהילים: מי האיש החפץ חיים
1. ב. ר' ינאי: כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט,
עד שבא רוכל זה והודיעני
הקשר בין יחידה 1א ליחידה 1ב מודגש באמצעות הזיקה הלשונית שבין פושט ופשוט.
יחידה 2ב היא תשובה לשאלה שביחידה 2א,
והזיקה שבין יחידה 3א לבין היחידה 3ב היא זיקה של בקשה ומילויה.
הציר המרכזי המחבר בין שני חלקיו המקבילים של הסיפור הוא משפט התגובה המיידי לבקשתו הלא צפויה של רבי ינאי- לא אתה זקוק לו, ולא שכמותך.
אמירה זו מעמידה כביכול מראה מול רבי יניי. כל תודעתו של הימנעות מתקשורת עם הזולת בשם המקרא- שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו- מקבל המללה מפיו של הרוכל. רבי יניי מבין, שמשהו פגום בתודעתו, הנה הרי הוא נזקק לדבר מה שמציע הרוכל הזה! מן התיאור החד והממצה הטריח עליו נשמעת כמעט זעקה של מצוקה.
בתחום הדמויות
ה. דמותו של הרוכל – הרוכל מוצג כאנונימי; הוא חסר זהות עצמית, המתבטאת בשם ומזוהה רק על פי מקצועו. ציון המקצוע- רוכל- יוצר ציפיות הן אצל רבי יניי והן אצל הקורא להתנהגות מסוימת, המתבררות כלא נכונות.
האנונימיות של הרוכל מראה על תפקידו המרכזי במדרש, כי במדרשי חז"ל דווקא הדמות האנונימית. חסרת הזהות היא זו שבהתנהגותה או בדבריה גורמת לשינוי תפיסת עולם או/ולתיקון מוסרי אצל הגיבור המזוהה. הדמות האנונימית, הנראית משנית בשל כך, היא זו שנושאת את המסר.
ו. דמותו של רבי יניי- רבי יניי הוא דמות משנה. השינוי שחל בדמותו הוא שינוי פנימי, הקשור לתפיסת העולם שלו. בעוד שבתחילת המדרש הוא מוצג כמממש את תפיסת העולם הרואה בתקשורת המילולית עם הסביבה מקור כל רע, הרי שבסיומו הוא מודה שתפיסתו זו נבעה מהבנה לקויה של המקרא; ואת הפסוק בתהילים יש לראות כפרשנות לפסוק במשלי. בעוד שבתחילת המדרש מוצג רבי יניי כמצוי על באיגרא רמא מכל הבחינות- סוציו אקונומית, מוסרית והשכלתית, הרי שבסיום המדרש הוא מודה שלמד דבר, שאחריו תר כל חייו דווקא ממי שמוצג כהיפך ממנו.
ביבליוגרפיה:
1. ישראלי, עודד, "רבי יניי והרוכל", בתוך: ספרות אגדה ב, עיונים, לקט סיפורי חז"ל ללימוד ספרות, המרכז להוראת אגדה, מכללת אפרתה, ירושלים, תשס"ד.
2. מאק, חננאל, מדרש אגדה, ספריית אוניברסיטה משודרת, תשמ"ט.
3. שנאן, אביגדור, רבי יניי, הרוכל והאדם המשופע: עיון בתשתיתם של שני סיפורים במדרש ויקרא רבה, בתוך: ביקורת ופרשנות, 30, עמ'15-23.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה