אורן / לאה גולדברג
כאן לא אשמע את קול הקוקיה.
כאן לא יחבוש העץ מצנפת שלג,
אבל בצל האורנים האלה
כל ילדותי שקמה לתחיה.
צלצול המחטים: היֹה היה - -
אקרא מולדת למרחב השלג,
לקרח ירקרק כובל הפלג,
ללשון השיר בארץ נוכריה.
אולי רק ציפורי-מסע יודעות –
כשהן תלויות בין ארץ ושמיים –
את זה הכאב של שתי המולדות.
אתכם אני נשתלתי פעמיים,
אתכם אני צמחתי, אורנים,
ושורשיי בשני נופים שונים.
*** מוטיב העץ כמבטא את הכאב של שתי המולדות.
ניתוח השיר
השיר מבטא את הכאב של שתי המולדות. התנתקות ממולדת בה ינקה את נוף ילדותה. בבגרותה, עברה לנוף אחר. קיים פער בין שתי מולדות אלה: בין ארץ הולדת (רוסיה) לבין ארץ מולדת (ישראל).
המכנה המשותף לשתי המולדות הוא האורן. היא נפגשת בארץ עם אורן המזכיר לה את האורן שבנוף ילדותה.
האורן בארץ משמש גורם מזמן להעלאת זיכרונות מנוף ילדותה.
בית א`
תיאור המולדת מתייחס לישראל.
האורן שברוסיה: "נשמע בו קול הקוקייה התעטף במצנפת שלג".
כאן בארץ, האורן נעדר דברים אלה, ולמרות זאת הוא מצליח להעלות בה זיכרונות.
"כל ילדותי שקמה לתחייה" – הבית מוקדש לתיאור המולדת הנעשה על דרך השלילה המציינת מה אין כאן שיש שם.
בית ב`
הבית מתייחס לארץ ההולדת הנוכריה.
כיצד מתואר שם האורן?
-מלא מחטים, עטוף בשלג.
רוסיה ארץ קרה ולכן עץ האורן מתעטף בשלג.ובכלל יש מקום שם לתיאור מרחבי השלג וקרח ירקרק בכובש פלג. הפלגים בצמחייתם מתמלאים קרח (מקור הצבע הירוק), בלשון שם נכרית.
בית ג`
הבית מבטא תחושת תלישות הנלמדת מציפורי המסע.
אלה נודדות ממקום למקום תוך תחושת חוסר שייכות המגבירה אצלם את תחושת הניכור והתלישות שהן בעיות קיומיות.
המשוררת מזדהה עם תחושתם של הציפורים.
ישנה כאן הזדהות גורל.
ציפורי המסע מכירות את כאב התלישות בהיותן תלויות בין ארץ לבין שמיים, תלויות ללא אחיזה בקרקע. הן נעדרות יציבות, כך גם המשוררת הנתלשת מנוף מסוים ועוברת לנוף אחר. בכך היא עוברת כאב דומה – כאב המעבר ממולדת למולדת.
****המילים המבטאות בעוצמה רבה את תחושת התלישות הן המילים: תלויות בין ארץ לשמיים. המילה האחרת היא: כאב – המעבר מלווה בכאב.
בית ד`
בבית זה ישנה השלמה.
"אתכם אני נשתלתי פעמיים,
אתכם אני צמחתי, אורנים,
ושורשיי בשני נופים שונים."
ההשלמה באה לידי ביטוי בביטוי: ושורשיי בשני נופים.
***
האורנים מבטאים את ההתנתקות מנוף אחד לנוף האחר הגורם לצמיחה. יש משהו חיובי במעבר. הצמיחה באה דווקא מתוך כפילות השורשים. כאן היא מצליחה לגבש לעצמה זהות.
לסיכום
העץ מבטא יציבות, קביעות מעצם העובדה ששורשיו קבועים עמוק באדמה, אך דווקא כאן העץ מבטא את ההיפך – הוא ביטוי לקרע ולתלישות. הוא נתלש מנוף אחד ונשתל בנוף אחרר.
***העץ הוא מטאפורה לחיי המשוררת. הוא מבטא את העובר עליה.
אף היא נתלשת מנוף ארץ הולדתה – רוסיה, ועוברת לארץ מולדתה ישראל, עם כל הכאב הכרוך בכך.
ובדומה לעץ שהצליח להצמיח שורשים ולהעמיק, להיאחז בקרקע, היא מצליחה לעשות זאת.
היא מגבשת לעצמה זהות חדשה בארץ החדשה, למרות הכאב שהיה כרוך בכך. היא אינה שוכחת היכן מצויים שורשיה.
השיר למעשה מבטא את הכאב של העוברים ממולדת למולדת.
-בתים א`-ב`: תיאור המולדת בניגוד לארץ הולדת.
-בתים ג`-ד`: תיאור הכאב הנובע מן ההתנתקות וההשלמה עם המעבר – המוליד צמיחה.
אמצעים אומנותיים
1. השיר הוא סונטת זה"ב (גימטרייה 14).
4 בתים הבנויים מ: 4, 4, 3, 3 – שורות.
2. אנפורה
א.
-כאן לא
-כאן לא
- מטרת החזרה להדגיש את הפער בין מה שנמצא כאן בניגוד למה שיש שם.
ב.
-אתכם
-אתכם
- השלמה וצמיחה בארץ החדשה.
3. ניגוד
השיר מתבסס על הניגודים בין כאן לשם. כדי להדגיש את הכאב במעבר של שתי המולדות.
4. מטאפורה
העץ הוא מטאפורה לבעיה הקיומית של המשוררת בשתי המולדות. אני נשתלתי, אני צמחתי.
ביטויים מטפוריים: -מצנפת שלג, -כובש הפלג - מראה נוף ילדותה.
5. האנשה
יחבוש העץ
ציפורי מסע יודעות – ביטוי לכאב.
6. חריזה
א-ד
ב-ג
[שני בתים ראשונים]
א-ג
א-ג
[שני בתים אחרים]
ב-ב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה